<h1>ספר התרומות שער א' חלק ג'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
גרסינן בפרק המקבל, מתניתין, המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בפני ב"ד ולא יכנס לביתו ליטול את משכונו שנאמר והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה. כך היא הצעה של משנה זו שבאה להשמיענו שעד עתה דברנו בזמן שהלוה מוציא ברצון כליו ומטלטליו לב"ד והוא רוצה שיסדרו לו ב"ד, אך משנה זאת היא נשנית בזמן שהלוה אינו רוצה להוציא את שלו בב"ד או שטוען שאין לו מהם, ובא להשמיענו אם מותר לנו ליכנס לביתו ולמשכנו או אם מותר למלוה לנתח כלי הלוה מידו אם מוצאו בחוץ, וכל זה אסרה משנה זו, כדאיתא בגמרא אמר שמואל ושליח בית דין מנתח נתוחי אין משכוני לא והא תנן לא ימשכננו אלא בבית דין מכלל דבב"ד ממשכנו, אמר לך שמואל תני לא ינתחנו אלא בב"ד הא ליכנס לביתו ולמשכנו לא. פירוש, אין לנו ליכנס לביתו לא שליח ב"ד ולא המלוה כדגרסינן לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו הרי בעל חוב אמור הא מה אני מקיים בחוץ תעמוד והאיש, אשליח ב"ד שהוא כמלוה. ותניא כותיה דשמואל שליח בית דין שבא למשכן לא יכנס לביתו ליטול את משכונו אלא עומד בחוץ והלוה נכנס לביתו ומוציא לו את משכונו שנאמר בחוץ תעמוד והאיש. ופירוש מנתח, רוצה לומר, אם היו בידו של לוה כלים והוא עומד בחוץ שומטן ומנתחן מידו ונותנן ביד המלוה, הא למדת ששליח ב"ד לא הותר לו כי אם נתוח בחוץ, [אבל] המלוה אפילו בנתוח נאסר גזירה שמא יכנס לביתו וימשכנהו, והוא אסור בכך כדכתיב לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. ובתשובה לרבינו אלפסי ז"ל שאם הלוה אלא ורע מעללים ומעיז פנים מלפרוע חובו מותר ליכנס לביתו לדעת את מצפוניו ואפילו על ידי שליח גוי, כדאמרינן [ב"ב ח' ע"ב] ממשכנין על הצדקה, וכן אנו עושין בצרכי קהל (ובגורמות) [ובגרמות], ע"כ. ואין לעשות כן אלא מדוחק, דצדקה ומס שאני שלא באו עליו דרך הלואה ולא נאמר עליהם בחוץ תעמד והאיש, אבל מלוה שהזהירה תורה עליו בכך אין כח בידנו לעקור מצוה אלא בקושי גדול ושיהא בכונת הב"ד לשום שמים, כדאמרינן [סנהדרין מ"ו ע"א] ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעקור דבר תורה אלא לעשות סייג לתורה. ויש לברר מי שהוא מותר למשכנו וליכנס אף לביתו, על זה גרסינן בפרק המקבל, ת"ר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו, לצד שני, לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר לשכר גמל לשכר פונדק לשכר דיוקנאות, שאע"פ שהוא עליהן חוב לפרוע מותר ליכנס לביתם ולמשכנם, יכול אפילו זקפן עליו במלוה, ת"ל כי תשה ברעך משאת מאומה, כל דבר במשמע. ומסתברא שהקבלן דינו בכל דבר כשאר לוה דלא גרע מזקפן עליו במלוה שאי אתה רשאי להכנס לביתו אלא יתנהג עמו בכל דבריו כלוה.
